פס"ד בעניין סמכות בית משפט השלום בתביעת ארנונה כשקיים הליך ערר מנהלתי

עיריית רמת גן (להלן:" המשיבה / התובעת") הינה רשות מקומית המוסמכת על פי דין להטיל היטלים למיניהם על מחזיקי נכסים בתחום שיפוטה המוניציפאלי.

ארדנבום אביגדור (להלן: " המבקש / הנתבע") הינו אחד הבעלים של נכס בתחום שיפוטה של המשיבה הידוע בפנקסי המשיבה כמספר פיזי 390005002000 (להלן: " הנכס").

על פי פנקסי המשיבה - המהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם כמפורט בסעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש) - חייב המבקש למשיבה סך של 13,036 ש"ח נכון ליום 22/06/08 (העתק מפנקסי המשיבה הערוך כתדפיס ממוכן צורף כנספח א' לכתב התביעה).

פניותיה של המשיבה אל המבקש בדבר סילוק החוב לא נענו.

ביום ­27/03/08 נשלח מכתב התראה למבקש בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 העתק המכתב צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

בהתנגדותו, טען המבקש כי על אף שהוא בעלים של 1/6, הוא מעולם לא היה מחזיק בנכס נשוא התביעה. המבקש טוען כי אין הוא חייב בתשלום חיובי הארנונה וזאת לאור העובדה כי את הנכס החזיקה חברת ויסון ישראל בע"מ (להלן: " המחזיקה").

לגישתו שינתה המשיבה בחוסר תום לב את שם מחזיק הנכס משמה של המחזיקה לשמו וזאת מבלי שקיבלה כל הודעה מהמחזיקה ו/או מהבעלים של הנכס. לגישתו, מאחר והמשיבה מודעת לעובדה כי לא יהיה בידה להיפרע מן מהמחזיקה מנסה להיפרע מהמבקש, שלא כדין.

המבקש טוען כי המחזיקה החזיקה בנכס עד ליום 31/07/07 ומיום 31/07/07 נחתם הסכם שכירות בין הבעלים של הנכס ובין מר מטקובסקי ולרי  (להלן: " המחזיק החדש").

מייד לאחר חתימת החוזה פנה המחזיק החדש למשיבה על מנת להעביר את הנכס משם המחזיקה לשמו. לגישת המבקש התרשלה המשיבה את העבירה עת שמה של המחזיקה רק על חלק מהנכס שמספרו 390005008000 מבלי שהעבירה את שמו על הנכס שמספרו 390005002000 וזאת חרף העובדה כי המחזיק החדש שכר את שתי היחידות אשר היו רשומות באותו חוזה. בחודש 04/08 התבררה למשיבה הטעות בוצע תיקון כך ששמו של המחזיק  החדש נרשם גם על היחידה השנייה.

המבקש קיבל מאת התובעת את דרישת החוב והגיש עליה השגה בפני מנהל הארנונה. משנדחתה ההשגה הוגש עליה ערר שטרם נדון (העתק הערר שהוגש צורף כנספח ג'). לגישת המבקש הגשת תביעה זו בטרם נדון הערר הינה בבחינת שיבוש הליכי משפט ומשכך מבקש לדחות את התביעה כנגדו.

ביום 31/12/08 התקיים בפני דיון, שבמהלכו טען ב"כ המשיבה המלומד כי לא יעלה על הדעת כי נושאים שעניינם תלויים ועומדים בערר מנהלית בבית המשפט ידון בהם משכך טען כי יש ליתן פסק דין, ההליכים יעוכבו עד להחלטה סופית בערר ובמידה והערר ידחה תוכל המשיבה לפעול בהתאם לפסק הדין.

ב"כ המבקש המלומד טען כי על המשיבה היה להמתין עד להחלטה בערר ורק לאחר מכן להגיש תביעה בעניין. יתרה מכך הליך על כך כי הוגשה תביעה רק כנגד מרשו על אף העובדה כי הנכס רשום על שמם של מספר אנשים.

ב"כ המשיבה הבהיר כי החלטה על הגשת תביעה זו או לאחרת נקבעת על ידי המשיבה, ואין מניעה לדרוש את תשלום החוב, על אף הגשת הליכי השגה וערר, ואלה לא מעכבים את הליכי הגבייה של החוב שבמחלוקת. יתרה מכך בהתאם לפקודת העיריות רשאית המשיבה לתבוע חלק מהשותפים. באשר לטענה לפיה היה עליה להגיש את התביעה בתום הבירור בערר טען כי המשיבה רשאית להגיש תביעה במקביל ובאם יתקבל הערר יהיה זכאי המבקש להשבת הכספים.

ב"כ המשיבה הצהיר לפרוטוקול : " אני מצהיר שגם אם יינתן פסק דין אהיה מוכן לעכב את כל ההליכים ובכך לא יגרם למבקש שום נזק"

דיון

בהחלטה במעמד הצדדים מיום 31/12/08 קבעתי:

"ראשית, באופן עקרוני נראית לי נכונה גישתו של ב"כ המשיבה ולפיה אין מקום לכפל הליכים, ומשקיים הליך מינהלתי מקביל שהוא 'דרך המלך' לטפל במחלוקות לעניין ארנונה, אין זה מן הראוי שבית המשפט זה יכנס לעובי הקורה ויכריע בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים.

יחד עם זאת טרם שוכנעתי כי מדובר באותם טענות ואותה מסכת עובדתית שבמחלוקת. אני מורה לתובעת להמציא לבית המשפט תוך 30 יום מהיום את ההשגה שהוגשה, ההחלטה בהשגה, ערר שהוגש והתשובה לערר.

לאחר קבלת המסמכים הנ"ל אתן החלטה על המשך הליכים בתיק, אם בכלל".

על אף החלטתי זו בחר המבקש  להגיש בקשה ולדרוש דיון בפניי השאלות שבמחלוקת. יתירה מזו, טען המבקש בסעיף 3 לבקשתו  בהיא לישנה: " דא עקא, שכב' המשפט לא קרא היטב את ההתנגדות אשר אליה צורפו הן ההשגה (צורפה ג') להתנגדות והן הערר צורפה ב' להתנגדות)."